משפחה יש רק אחת

בתקופה שבה העסק שלנו קרס, התחיל לחץ כלכלי שכמעט הביא אותנו לפשיטת רגל. מי שהיה שם בשבילי היו המשפחה שלי ושל אשתי, ובפרט ההורים שלי ואחיי. זה לא היה פשוט להיפתח בפניהם ולספר להם על הכישלון שלי, הרגשתי בושה לספר להם על המצב הכלכלי האמיתי שלנו באותה העת. אבל בלי ספק, זה היה אחד מהצעדים החשובים שהצילו את המצב. המשפחה כולה התגייסה כדי לעזור, אחי הגדול קובי, שהוא עורך דין, עזר לי להגיע להסדרים כספיים מול הוצאה לפועל ובכל הפן המשפטי (דבר שעולה כסף רב).

הבדידות, שהיא מנת חלקם של הסובלים מייסורי גוף או נפש, היא אחת מהחוויות הקשות ביותר. כנראה שבגלל זה יש מצווה מהתורה “לבקר חולים”, ועל ידי כך להוריד מהם אחוז קטן של בדידות המלווה את המחלה ומעצים אותה.^[1] מי שמתייסר בעול אתגרי החיים ונפתוליהם חש כיצד הוא ניצב בודד מולם בגפו, האדם הסובל מרגיש שכל העולם ממשיך לזרום ורק הוא תקוע בתוך הבוץ של עצמו. זה נכון לגבי ייסורים פיזיים חלילה, אך נכון גם לגבי ייסורי נפש של מצוקה כלכלית (וכל מצוקה אחרת). העובדה שאני לא לבד, אלא תמיד חלק משלם, חלק ממשפחה שלמה לטוב ולרע – היא דבר מנחם ומחזק מאין כמותו.

את הכוח הזה חשוב לזכור דווקא משום שבסופו של דבר אתה לבד זה שצריך להתמודד. ביחס לכסף, זה בא לידי ביטוי באופן בולט יותר. חשבון הבנק של כל אדם הוא רשות היחיד שלו, המקום שבו האגו שלו בא לידי ביטוי, שהוא יכול לאמוד את עצמו: “כמה אני שווה”, “כמה אני מצליח”. המקום הזה הוא מאוד פרטי, ורובנו נמנעים מלשתף אחרים ב-“סוד” של כמה יש לנו בבנק. זה המקום שהוא רק שלנו, פרטי במובן הצר של המילה, ואין לאף אחד רשות להיחשף אליו ולהשתמש בו. רבי נחמן אומר שעיקר המעלה של הצדקה שהיא גורמת לאדם לתקן את מידת האכזריות שבו. המילה “אכזר” מורכבת מהצירוף: “אך–זר“, ומבטאת את היכולת לראות את הכאב או את הצער של הזולת, להקשיח את הלב, לאטום אותו ולהישאר אך אדם זר בלבד.

כשמשפחתי עזרה לי על ידי תמיכה נפשית וכלכלית, הבנתי את המעלה העצומה של משפחה, בה רשות היחיד של כל אחד מתרחבת, והדבר מתבטא גם בעזרה כלכלית כשצריך. אך יש גם צד שני לאירוע: כשחמותי שתחיה קנתה לנו טיטולים לילדים, זה היה דבר משפיל מאין כמותו עבורי (גבר, ועוד ממוצא סוריJ), אבל זה הביא אותי לנקודה שבה קיבלתי את המציאות כפי שהיא, בלי לנסות להתנגד לה. הבנתי שבתקופה הזו בחיים, אני נמצא במצב שאני לא יכול לעזור לעצמי ואני צריך עזרה מבחוץ וברוך ה’ שנתן לי משפחה תומכת ומפרגנת שתהיה שם בשבילי ברגעים אלו, ועליי להשלים עם זה.

את המסר אני מעביר הלאה, גם לילדים ולילדות שלי, אפילו הגדולים שבהם, שיש להם כסף משלהם, ובאופן טבעי האדם רכושני ויש לו תחושת בלעדיות על הכסף שלו. אני מסביר להם: אם אח שלך צריך עזרה – אל תחשוב לרגע ותעזור לו ואם נקלעת לצרה – אל תהסס לרגע לבקש עזרה מאחיך ואחותך. הכסף הוא רק כלי שמשמש אותנו ומאפשר לנו לחיות את החיים שאנחנו בונים. המשפחה הגרעינית שלנו היא חלק בלתי נפרד מאותם חיים שאנחנו בונים לעצמנו, ובמובן מסוים ניתן לומר שכל בני המשפחה הם כמו איברים שונים של אותו גוף אחד, ואני מאחל לכולנו להרגיש זאת בליבנו באמת ובתמים.

^[1] על פי חז”ל, הביקור מקל על החולה: “כל המבקר חולה נוטל (=מוריד) אחד משישים בצערו” (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף לט).

כל הזכויות שמורות לחנן צאיג