אני רוצה לסיים את החלק הזה של הספר בהתבוננות על הטוב שצמח מאותה תקופה קשה בחיים שלי.
מסופר[1] על אחד מהשרים החשובים של מלך ספרד לפני מאות שנים, שהיה נעלם מדי בוקר לעשר דקות לחדר סודי בירכתי הארמון. השרים המקבילים לו, שקינאו עד למאוד בהצלחתו, הלשינו עליו שהוא מחביא שם אוצרות שהוא גונב מאוצר המלך. המלך החליט לארוב לשר היהודי, ולהיכנס לחדרו הסודי במהלך עשר הדקות שהוא שוהה בפנים. עוד באותו יום המלך פרץ לחדר, ולמרבה תדהמתו הוא ראה את השר היהודי שלו לבוש כמו רועה צאן פשוט, עם תרמיל גב בלוי ומקל הליכה. “מה זה?” הוא שאל בתדהמה את השר, והיהודי השיב: “לפני שאני מתחיל את היום, אני מגיע לכאן ונזכר מהיכן באתי. פעם הייתי בסך הכול רועה צאן והיום אני כבר שר גדול וחשוב. הזיכרון הזה עוזר לי לשמור על נאמנותי למלך מבלי לתת לבצע הכסף לסנוור את עיני, והוא עוזר לי להתייחס בצורה אנושית והוגנת לכל האזרחים שבאים לבקש את עזרתי במהלך היום”.
החכם באדם אמר, “חוכמת המסכן בזויה”:[2] אדם שאין לו כסף והוא מרגיש מסכן, אז גם כשהוא מדבר דברי חוכמה, הם נשמעים גרוע ולא משכנעים. בתקופה שחשתי מסכן בגלל החובות וחוסר היכולת לחיות בעצמאות כלכלית, הרגשתי על בשרי עד כמה “חוכמת המסכן בזויה”, גם בעיני עצמו ואפילו במפגש עם חברים שאף אחד מהם לא ידע מה עובר עליי. כיום, כשאני במקום אחר, אני משתדל לא לזלזל באחרים בגין תחושת המסכנות שלהם. אין סיבה, אני לא יותר טוב מהם, והם לא פחות ממני. אדרבה, זה מאתגר אותי לעזור להם לצאת ממצבם זה ולתת לחוכמה וליופי שלהם להקרין החוצה.
נקודה נוספת שאני לוקח מהזמנים הקשים שעברתי היא בהשראת מה שאמרו חכמים: “בעלי תשובה גדולים מצדיקים”[3], והסיבה היא שבעל תשובה מלא מרירות על המעשים הלא טובים שעשה. המרירות הזו היא הדלק שלו לנסוק מעלה גבוה מאותו “צדיק” שאצלו תמיד הכול היה טוב. כעין זה גם אצלי, התקופה הקשה שעברנו גרמה אצלי למרירות בנפש (עד היום כשאני חושב על התקופה או אפילו כשעולה הנושא עולה איתו גם המחנק בגרוני) ואני מוצא בה את הכוח המניע אותי לפעול ללא לאות על מנת להגיע לעוד אנשים ולעזור לעוד משפחות לחיות את חייהן בנחת ובשמחה, בלי חרדה, ומתוך תחושת שליטה עצמית ובחירה בחיים טובים.
[1] הסיפור מובא בספר “איל המלואים”, שחיבר רבי אריה יהודה לייב קארו, יצא לאור לראשונה בשנת תר”ה.
[2] קהלת ט, טז.
[3] תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף לד.
כל הזכויות שמורות לחנן צאיג
